לא להשאר בחושך

הסערה שעורר פוסט הפייסבוק של ליאן רם בנוגע לנהג המונית שהטריד אותה מינית והדיון הציבורי בעניין שהמשיך גם כאן  הם סימנים לשינוי מבורך. רוב התגובות, עדיין, התמקדו בשאלה האם החוויה של ליאן היוותה הטרדה מינית לפי החוק, האם היא הגזימה ומה פתאום הלינץ' הזה באמצע היום, אבל חלקן, פתאום, התמקדו בעיקר- שינוי התודעה.שינוי התודעה הזה לגבי … להמשיך לקרוא ←

שריון העור החשוף של החשפניות

כותב אורח/ עמוס בר אז איך נראה גוף של חשפנית? איך זה מרגיש לגעת במי שהיא מושא תאוותם של זוגות עיניים רבים כל כך, של עשרות אצבעות נפרשות ונלפתות סביב אגן צר, עוטפות שדיים שזופים ממש כיתר הגוף, אוחזות שטרות נוטפי זיעה? מה מתחבא בנפש עטויה בגוף שרק נגלה ונגלה ונגלה? הפעם הראשונה בה נגעו … להמשיך לקרוא ←

האומץ והחופש של חסרות הברירה

שני סרטים המעלים שאלות מעניינות בדבר מגדר, גבולות וחופש עלו לאחרונה לאקרנים- "אמיצה" של פיקסאר ו"המשגיחים" של מני יעיש. הפוסט הקודם עסק ב"אמיצה". אם נסתכל על זה בצורה שטחית, בהשוואה בין "אמיצה" ל"משגיחים", הראשון מנצח בפמיניזם. ראשית, יש בו יותר מדמות נשית אחת, מה שאי אפשר לומר על המשגיחים. מירי (רותם זיסמן- כהן) היא הדמות … להמשיך לקרוא ←

מה היא דיכוטומיית אריה-סנסה, ולמה "אמיצה" של פיקסאר נופלת לתוכה?

לאחרונה עלו שני סרטים לאקרנים שהעלו בי שאלות על מגדר, גבולות ואפשרויות- "אמיצה" של פיקסאר ו"המשגיחים" הישראלי. על מנת להמנע מהתשת הקורא, אפרסם את הביקורת על המשגיחים בפוסט נפרד. ב"אמיצה" של פיקסאר הגיבורה, מרידה, היא נסיכה סקוטית ימי ביניימית ששונאת לרקום, לדקלם ולשיר, ומעדיפה רכיבה, טיפוס וירי בחץ וקשת.  על הנסיכה, בהתאם לתקופה, כופים אירוסין … להמשיך לקרוא ←

איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב את (הממים של) הכיבוש.

כמו רבים משורצי הרשתות החברתיות, גם אני התגלגלתי מצחוק אתמול על הוריאציות השונות לתקיפתו של שלום אייזנר את פעיל השלום הזר, במסגרת סיור האופניים באיזור יריחו. התקיפה לכשעצמה היא כמובן מזעזעת, נטולת פרובוקציה ורוויית אלימות, אבל מה שעשו מסביב לזה, ובכן, קורע. שלום בוגסלובסקי, מתוקף תפקידו כבלוגר הטוב בישראל כבר סיכם את העניין מהזווית הסמנטית … להמשיך לקרוא ←