כל ילדה קטנה יודעת שיש פעילויות שסביר והגיוני לעשות בחברה מעורבת, ויש כאלו שעדיף לעשות במחשכים. סביר לקרוא או לשחק בבובות בחברה מעורבת, אבל לשים לק/ תכשיטי פלסטיק זולים/ נסיונות באיפור זה משהו שעושים לבד, עם אמא או אחות גדולה בלבד. כמו בדיכוטומיית אריה- סנסה, החברה נוטה לתעב נשים שמתנהגות בצורה שמצופה מהם, שמתגנדרות, ולהעדיף בנות שמתנהגות כמו בנים (כלומר, עד נקודה מסויימת). הגינדור הזה נכנס לסל הדברים שלא ממש מדברים עליהם, כל עוד רוצים להחשב לנשים אינטיליגנטיות. שני גורמים חידדו אצלי לאחרונה את הנושא הזה.
הראשון הוא הכתבה של לימור גל על נערות המתקשרות ברשת באמצעות סרטוני הדרכה לקוסמטיקה ויופי. הקריאה הראשונה מעוררת תרעומת מסויימת על כך שבנות בכלל עוסקות בזה, ולא מעלות למשל, סרטונים על ספרים מצויינים שקראו לאחרונה לרשת. בקריאה שניה הבאתי לעצמי סטירה.
משום מה אין לגיטימציה לעסוק בנושאים האלו באופן גלוי. נערות המקדישות זמן לטיפוח עצמי וללמידת הפרקטיקות הללו זוכות לבוז עמוק- על שטחיותן, על חוסר פמיניסטיות מספקת, על מה שנחשב לטמטום ובזבוז זמן. הפעולות שנשים מחונכות מגיל צעיר מאד לעשות ושיחויבו להמשיך ולעשות במשך רוב חייהן הבוגרים, על מנת לעמוד בסטנדרט היופי, נחשבות למגונות, טיפשיות, מזהמות. הספרה הציבורית לא סובלת שאנחנו מטנפות אותה בדיבורי ההבל הנשיים הללו, והרי בשביל זה יש לנו את הבית ובית הקפה, כדי להתייפות במסתרים ולהגיע לספרה הציבורית מוכנות לפעולה.
אותן בנות שעוסקות בכך באינטרנט מוציאות את הפרקטיקות האלו מהמחשכים אל תוך האור, ומאמצות אותן אל קרבן. הן הופכות אותן ממשהו שמוכתב על ידי תעשיית היופי ומודגם על יפיפיות שעברו פוטושופ, למשהו שהן שולטות בו, טריטוריה מקורית שלהן, ידע שהן יכולות להעביר הלאה. ועדיין, מזלזלים בהן, כי זה לא מעמיק או דורש חשיבה במיוחד.
זו תנועה כפולה, בה מסלילים נשים לפרקטיקות מסוימות מחד, ומענישים אותן על ידי הדרת אותן פרקטיקות מתחום העיסוקים הלגיטימיים. אומרים להן ללכת לשבת בבוץ ואז קוראים להן מטומטמות, כי הן מלאות בבוץ.
הגורם השני הוא החיבה החדשה-ישנה שלי ללקים. מניקורים, טיפים, רעיונות, צבעים ועיצובים- לאחרונה אני מתנסה בכמה שיותר, הרבה, באופן גלוי ובהנאה מטורפת. אני קוראת על זה ברשת, צופה בסרטונים, אוספת תמונות ומעלה משלי, בלי טיפה של בושה. אחרי תואר בהצטיינות, עוד אחד בדרך ומאמרים לפרסום אקדמי (ועוד על מלחמות!), אני סוף סוף לא צריכה להוכיח בכל רגע שאני טובה וחכמה. אני לא צריכה להוכיח שאני גבר גבר, ומותיר לי להתעסק גם בדברים הקטנים הללו, שסתם גורמים אושר ועושים טוב לאגו.
אבל למה שאני בכלל אתבייש בזה מלכתחילה? למה שהבנות האלו יתביישו בזה? למה אנחנו שונאים בעוצמה כזו "שטחיות", עיסוקים של "בנות"? למה אנחנו בורחות מההגדרה שלנו כ"גירלי גירלז", ורואות את ההגדרה הזו כעלבון?
אולי הסיבה נעוצה בכך שאין מקבילה אמיתית לעיסוקים "הנשיים" האלו אצל ילדים. רוב התחביבים בהם עוסקים ילדים הם שקופים מגדרית, ולכן מיוחסים אוטומטית לבנים. נגינה, כתיבה, טיפוס על עצים, קריאת ספרים, משחק בלגו– אלו תחביבים לגיטימיים שאינם משוייכים אוטומטית מגדרית. אולם אם נבחן את אחד מעיסוקי הילדות שכן משוייכים מגדרית באופן מסורתי- נניח, כדורגל- ושנמשכים, כמו טיפוח, עמוק לתוך החיים הבוגרים, נראה כמה הבדלים מטמטמים בהתייחסות.
כשניסיתי להשוות בעבר בין טיפוח וכדורגל קמה עלי צעקה. הרי כדורגל זה ספורט, זה בונה מנהיגות, זה מלמד שיתוף פעולה, זה מטפח תחרותיות, זה לא בזבוז זמן לריק כמו טיפוח! וואלה. אז ילדים שמעבירים את ההפסקה, ואז את מוצאי שבת (ויום שני) במשחק ובצפייה בכדורגל לא מבזבזים את הזמן בכלל, הם עושים משהו חשוב ובונה. בנות לעומת זאת, רק משפרות את המוטוריקה העדינה שלהן, רוכשות כישורים חברתיים, מגלות יוזמה ויצירתיות ומשחיזות כישורים להן יזדקקו בבגרותן. אכן, בזבוז זמן משווע.
ראיתי כבר אבות וסבים שהסתכלו בגאווה על עוללם בן השלוש המדדה עם כדורגל ומדי פעם מצליח לבעוט, בעודם מסננים, מלאי נחת "וואו, איזה מסי קטן!". הם אולי יתנו שבח דומה לנכדה או לבת שתעשה את אותו הדבר, אבל הם לעולם לא יהללו ילדה שמורחת לק באופן מדוייק, או חלילה, ילד שעושה את זה. כדורגל מניב המון שבח חברתי מהמבוגרים הסובבים, בעוד טיפוח מניב, במקרה הטוב, חיוך סלחני.
ילד שלא עוסק בכדורגל אולי יתמיה את המבוגרים, אבל לא יסבול מעונש. הרי הגאון הקטן מעדיף לקרוא/ לנגן/ לצייר. לעומת זאת, ילדה לא מטופחת תניב קריאות מזועזעות מהסובבים. הרי לא משנה שגם היא, הגאונה הקטנה, מעדיפה לקרוא/ לנגן/ לצייר, אם היא שמנה או לא מסורקת וכסוסת ציפורניים מישהו נכשל בחינוך שלה, והיא לא שווה כלום. כל מה שיגידו עליה הוא שהיא שמנה.
דהיינו, עיסוקים של בנות הם המנעות מעונש, ואף פעם לא יעוררו שבח. עיסוקים של בנים הם חתירה לפרס, וכמעט אף פעם לא יעוררו עונש על אי עסיקה בהם.
בסופו של דבר, להיות "בת" אמור להיות סטנדרט שקוף ושקט. לא אמורים לראות את החתירה אליו ולא אמורים לראות את החריגה ממנו. להיות בת זה סוג של השפלה כזו, שצריך להצניע. ילדה שעוסקת בדברים "גבריים" תזכה לשבח, אפילו אם הדברים "הגבריים" הללו הם קריאה או נגינה, ועל פי כמה וכמה אם מדובר באומנות לחימה או ספורט אתגרי (בזמן שהיא נשארת רזה ומטופחת, כמובן). ילד שעוסק בדברים נשיים יזכה לבוז גלוי, והאחראים עליו ימהרו לבחון היכן טעו וכיצד ניתן לתקן את זה. להיות בת זה משפיל, בסופו של דבר, ולכן בנות שרוצות לזכות בשוויון מסויים יהיו חייבות להוכיח בקיאות באותם עיסוקים גבריים, בדיוק כמו במקרה של "אמיצה", בה החופש המיני נקנה במיומנות בחץ וקשת. את הנשיות הזו צריך לטשטש אצל בנות, כי היא מרמזת על כך שיום ויבוא והיא תפסיק להיות מלאכית קטנה ותתחיל להיות מהיצורים המלוכלכים האלו שמדממים פעם בחודש ונחדרים. הו, חדירה, ההשפלה האולטימטיבית.
להיות אישה זה לא משפיל ולא מרומם, זה פשוט מי שאנחנו. זה לא מחייב התמרחות בתמרוקים או התנערות פומבית מאלו. האשמת המוסללת בתודעה כוזבת היא מעשה אכזרי ופריווילגי, של מי שמותר לה, של מי שמספיק חזקה כדי לא להענות להסללה, או של מי שההסללה שלו לא כרוכה בבושה תמידית.
(מאיה קוי)
m0rebutter 
פינגבאק: התרבות והחינוך « האחות הגדולה
לא לגמרי מסכימה… לגבי הכדורגל כדוגמא- זה לא מוסרי שאנחנו כחברה מטפחים את הענף הזה כגברי בלבד. זה גם לא מוסרי לקחת ילד שבקושי יודע ללכת ומגיל כזה לשים לו כדורגל- כדי שיהיה יותר גברי… גם לגבי הטיפוח. ברור שאם ילד או ילדה מתעניינים בזה אין שום מניעה, אבל לא צריך לעודד לזה באופן קיצוני כמו שמעודדים לכדורגל. ילד צריך לבחור איזה תחום הוא רוצה ואנחנו כמבוגרים צריכים לדעת לקבל את זה ולתמוך בו, לא משנה מה.
זה לא מוסרי, אבל זה המצב כיום. לא צריך לעודד לשום כיוון ספציפי, אלא לתת לילד לזרום לאיפה שהוא רוצה ולתמוך בבחירות שלו (כל עוד הן לא פוגעות בו). זה אומר כמובן לבטל את החלוקה המגדרית ככל שאפשר, אבל זה גם אומר, קודם לכן (דהיינו, קודם לעולם האידיאלי), להסיר את הטאבו והגינוי מתחומים "נשיים".
ההבדל הוא שאין שום דבר גברי מובהק הנוגע לכדורגל, לצורך העניין בת שמשחקת כדורגל תהיה הרבה פחות גברית מבן שמתאפר, כך שמדובר כאן במשהו שטשטוש המגדר בו הוא בלתי אפשרי. לכן כמכונית מתאפרת בבוקר השאלה שלה ״האם אני מאופרת נכון? האם זה יפה?״ לא שקולה ל״האם אני יודע\יודעת לבעוט בכדור״ אלא ל״איזו אשה אני? האם אני מודעת לעצמי מספיק כאשה?״.
הבעיה היא לא בהבדלים המגדריים אלא כמו במקרה הכדורגל – עד כמה אנחנו רוצים לדרוש מהילדים שלנו ולעורר בהם תחרותיות? עד כמה אנחנו מעוררים בהם תחושת תלות בפידבק שתקל על החברה לסלול להם דרך מתסכלת של דימוי עצמי נמוך, או עד כמה אנחנו מעצימים אותם ומשווים אותם לעצמם בלבד, גורמים להם לאהוב את עצמם ולא להתקפל בפני ביקורת מהזולת.
ואתה אומר את זה מנסיונך רב השנים כאישה?
אני מנסה להבין את הטיעון שלך ונכשלת, ככל הנראה.
מאד פשוט לפתור חצי מהטיעונים ב״אתה לא יכול לטעון את זה כי אתה לא אישה״. מעניין מה היה קורה אם משהי הייתה טוענת שדין איפור אינו כדין כדורגל ושאין שום ענייןמגדרי בעובדה שאנו צריכים להקנות לילדים שלנו בטחון.
מרענן ומעורר מחשבה. דברים מסוימים לא השתנו בכלל בחמישים השנים האחרונות. אני השגתי הערכה וקבלה כ"אחת משלנו" ע"י התרחקות קולנית מכל דבר שמזכיר נשים ונשיות, תוך אימוץ שפה גברית ונקודת מבט גברית, וכל זה, כמובן, על עקבים, באיפור מוקפד ובגוונים בשיער. גם היום התחושה היא, שעדיף לאין שיעור להראות עם ה"בנים" בשיחה על כדורגל, מאשר להתפס חלילה מחליפה טיפים לאיפור עם אחת ה"בנות". חשבתי עד עכשיו שזה ענין של אופי והיסטוריה אישית, אבל עכשיו אני תוהה…
לדעתי הדוגמה המאצ'ואית הישירה היא פחות כדורגל ויותר פיתוח שרירים. את תראי בדיוק את אותן תגובות בונות \ ביקורתיות כלפי אותם סרטוני באדי בילדרים.
ברור שגברים ונשים לא אמורים להיות מוזנחים וברור ששני הדברים האלה (איפור וטיפוח נשי\ ניפוח וטיפוח גברי) הם בעיקר ממקום של להרגיש עם עצמך יותר טוב. הבעיה של שניהם היא בשטחיות.
אני לא חושב שצריך לפסול כל דבר שטחי על הסף, אבל נשאלת השאלה איזו סוג של הרגשה טובה נותן לך הלק, או החזה המנופח, או לצורך העניין הלייזר בגב והקעקוע אייליינר. נשאלת גם שאלה אחרת – האם את בטוחה שבהתגנדרותך את משדרת את מה שהיית רוצה לשדר?
אני אתן שניה דוגמה לשני גברים, דמייני אותם בני 27 בגובה מטר שמונים ובמבנה רחב –
איתמר מתגלח כל יום, ודואג לבלות לפחות 20 דקות מול המראה בשביל הזקן הצרפתי, הגבות והשיערות הקטנות האלה שבורחות מהמפרצים שמזמן התחילו. לובש רק גופיות וגרביים של D&G, מבשם את עצמו 3 פעמים ביום בCK (בטעם), מסתפר אחת לשבועיים, מקפיד לצרוך הרבה חלבון אחרי המכון כושר שהוא הולך אליו 5 פעמים בשבוע, חופף בשמפו וקונדישינר + חמאה לשיער של שוקי זיקרי, עושה פילינג+מניקור+פדיקור אצל קוסמטיקאית אחת לשבועיים, משתדל ללכת לא עם סקיני, אבל עם משהו שיבליט את הגלוטיוס מקסימוס שהוא עבד עליו כל כך קשה, פלג גוף עליון מלבד קרקפת ובתי שחי – חלקים כמו לייזר של תינוק וסופגים מיכל של AXE בשבוע. את הרכב שלו הוא לוקח לשטיפה חיצונית ופנימית, כל פעם קצת לפני שצריך, שתמיד יהיה ריח של עץ ריח.
מנחם מרבה לנסוע באפניים, הוא לא מחזיק רכב. מצחצח שיניים בוקר וערב, פעם ביום מעביר חוט דנטלי, פעלתני פיזית לאורך מרבית שעות היום ונמנע מלנפח שרירים. מספר את קרקפתו וזקנו אחת לשבועיים עם מכונה (גלח אחיד) ובראשון ושישי מגלח את צווארו. גוזר ציפרניים בזמן, הולך עם ג'ינס, חולצה מכופתרת וכובע, שומר על היגיינה אבל ממעט להשתמש באפטר שייב או דיאודורנט (יש סודה לשתיה). בערב הוא שותה בירה ורואה שידורים חוזרים של לוניטונז.
ברור שאיתמר הרבה יותר "זוהר" ממנחם, אך האם התדמית שלו בהכרח יותר טובה? ברור שהוא מטפח את עצמו יותר – אך האם הוא בהכרח מאושר יותר מדרך החיים שלו? לצורך העניין – למנוע אי הבנות – שני התיאורים הם שטחיים להפליא.
אני בכוונה גם לא נותן איזו דוגמה קיצונית של אבנר, החבר של איתמר מהמכון, שמריח כמו דגים כל היום, או מירים, השכנה של מנחם, ששמה יותר מייקאפ על הפנים מחומוס בארוחת עשר של הילד.
ולעניין אחר.
משפט כמו –
" אני סוף סוף לא צריכה להוכיח בכל רגע שאני טובה וחכמה. אני לא צריכה להוכיח שאני גבר גבר, ומותיר לי להתעסק גם בדברים הקטנים הללו, שסתם גורמים אושר ועושים טוב לאגו."
אמנם לא נופל לבור האפל של דיכוטומיית אריה – סנסה המדוברת, אבל נופל לבור השני של גירלז ג'אסט וואנה הב פאן – וממתי עומק הפך להיות עניין גברי? האם האופציה היחידה לפי מבחן בכדל היא תלמה ולואיז או השטן לובשת פראדה? האם ספיידרמן הוא נשי כי הוא שטחי, ואם לא, האם אין הבדל באיכות הסרט של הספייס גירלז ופחד ותיעוב בלאס וגאס (שניהם מולטי שטחיים) עד כדי כך שאפשר להשוות ביניהם רק על בסיס מגדרי?
את יכולה להיות אשה חזקה, בלתי כבולה ויפה. טעם (לא עומק, שטחיות, טוּב, כיף או חכמה) היא מילת המפתח כאן.
ספיידרמן הוא שטחי?
שניה, אחד אחד.
א. אני לא חושבת שבודי בילדינג היא דוגמא נכונה כי ילדים לא מחונכים מגיל מאד מאד צעיר להיות שריריים. למעשה, יש כל כך הרבה דוגמאות לכוכבי קולנוע, סלבריטיז, עיתונאים ואנשי רוח שיכולים להיות שמנים ורזים, מטופחים או שלוכים, פרועים או מוקפדים, קירחים או שעירים, שאני לא חושבת שבנים אשכרה מוצאים את עצמם שואפים להגיע למודל יופי אחיד.
בנים גם באמת לא סובלים מהגינוי החברתי החמור תחתיו נאנקות בנות. הם לא חייבים לשמור סטנדרט טיפוח.
הנקודה אינה זכותה של האישה להיות שטחית, אלא זכותה לא לחוות עונש נוסף על ההסללה שלה. זה מצב בו צריך לעמוד בסטנדרט תמידי ולהעמיד פנים שזה נעשה בצורה חסרת מאמץ. כנשים מדברות זו עם זו על לקים, מסקרה ועניינים, זו שיחה שמתנהלת בלחישה, פן אחד מחבריהם לעבודה ישמע אותה ויצחק עליהן. כשגבר מדבר עם חברו על תוספי פרוטאינים, הוא יכול לעשות את זה בקול רם, כי לא סביר שמישהו יצחק עליו או יתייג אותו כדביל על העיסוק שלו בטיפוח.
כל הדיונים האלו נעשים כסוג של ג'ילטי פלאז'ר, סטיה אפלה שגילויה עשוי להמיט קלון על האישה.
והרי כמה הון סימבולי נדרש ממישהי על מנת שתוכל לשמור על התדמית כבדת הראש והאינטיליגנטית אחרי שניהלה שיחה על הגוונים החדשים בקולקציה של אסי עם חברתה? בסופו של דבר בודיבילדרים לא זוכים לאותו סוג של גינוי חברתי יומיומי, וזקוקים להרבה פחות הון סימבולי על מנת שילקחו ברצינות אחרי שיחה ארוכה על שגרת האימונים שלהם.
יותר מזה, בודיבילדרים יזכו לעידוד על הפעילות שלהם- זה בריא, זה מפתח מודעות לגוף והבנה בתזונה, זה מעודד יצור אנדורפינים, ועוד ועוד.
כל השבחים האלו לא קיימים בשגרת הטיפוח הנשית. זהו מצב תמידי של המנעות מעונש.
הסיבה שאני מדברת בשבחי הטיפוח היא כי במידה רבה מדובר בהחזרת האוטונומיה אל הנשים. אני מתאפרת (מדי פעם) כי אני רוצה, ואני משחקת עם זה, ולא כי אני חוששת מגינוי. אני מורחת לק ומעצבת את הציפורניים בצורה מופרעת כי זה המשחק שלי. זה מפסיק להיות מירוץ אחרי המנעות מעונש, והופך למשהו נעים שמאפשר לבטא יצירתיות. זו הסיבה שהעיסוק הזה כל כך פופולרי- זוהי החזרת האוטונומיה על הגוף, הוצאתו מתחום הביקורת הציבורית והפיכתו לכלי לביטוי עצמי.
זה דבר עצום לנשים, מאחר וכל נושא האוטונומיה הגופנית וההפיכה מאובייקט לסובייקט היא אחד מהמאבקים העתיקים והממושכים ביותר שידעה התנועה הפמיניסטית.
מסכים ומבין את מרבית השגיאות בתגובה שלי ועדיין – כדורגל הוא משהו שנעשה בקבוצה לעומת איפור הנעשה באופן אינדיבידואלי. האוטונומיה על הגוף היא סופר לגיטימית, אבל זה כבר עניין אישי שלי (אולי כי אני פשוט כזה, לא מרגיש צורך מיוחד להביע או להפגין את האוטונומיה על הגוף שלי (או על העיר שלי, או על החדר שלי, או על המחשב שלי)
אני חושב שחלק מהעניין בטיפוח, בלהיראות טוב או ולהתבלט, זה גם בנון שלאנס, בטבעיות. אם את\ה נראה\נראית כאילו התאמצת – יצאת ליצן. לשאול משהי על הלק (היקר או הזול) שלה יכול להוביל את השיחה למצב שבו היא מגלה שהיא בעצם מאד התאמצה בבחירת הלק או שילמה עליו הרבה או בכלל קנתה אותו באיזו חנות הכל בדולר וכל הדברים הללו יתפרשו כ״זה לא טבעי״. גם אם ברור שזה לא טבעי,בלי להיראות כאילו לא אכפת לך זה לא שווה הרבה, בניגוד לכדורגל, שם כמה התאמנת לא מוריד מכמה שאתה משחק טוב, אפילו ינקפו את זה לזכותך.
א. (ואני קצרה איתך כי כתבתי את התגובה הזו כבר פעמיים והיא נמחקה, סורי) איפור בגילאים האלו היא כן פעילות קבוצתית מגבשת.
ב. האוטונומיה על הגוף היא ביג דיל לנשים- הטרדות רחוב, הטרדות בעבודה, אונס מחוץ ובתוך מערכות יחסים והפלות הן נושאים של אוטונומיה גופנית.
ג. כאמור, הבעיה היא שצריך למצוא דרך זהב כדי להמנע מעונש- יותר מדי זה רע, פחות מדי זה רע, וזה סטנדרט כפול שמושת רק על נשים בהתנהלות שהיא כמעט יומיומית. תחום הזהב הזה מזערי, וקשה לקלוע אליו, במיוחד כשהנסיונות בדרך זוכים ללעג ובוז.
ד.כן, נכון, כדורגל ואיפור זה לא אותו דבר- זה בדיוק הנקודה. אין הקבלה אמיתית לטיפוח אצל נשים, לא מבחינת החשיבות שמושמת על זה על ידי הסביבה, לא מבחינת הלחץ, לא מבחינת הלעג. כדורגל היא דוגמא קרובה מאחר והיא עיסוק "של בנים" בגילאים המתאימים שמלווה אותם בצורה זו או אחרת כל חייהם.
התגובה הקודמת היתה שלי, סליחה על הבלבול אם היה.
א
האיפור, בין אם מבוצע לבד מול מראה ובין עם ביחד בפעילות פורימית, הוא תמיד אמצעי. איפור יכול להיות סמל לסטטוס חברתי, שייכות לקליקה או כלי לקבלת תשומת לב יתירה ויצירת רושם שאת משהו מעבר לגוף הזה. לכן
ב
אני לא חושב שחייב להיות קשר ישיר בין האוטונומיה על הגוף לבין ההפגנה החיצונית של האוטונומיה הזו. אם את מסתירה\מחדדת\מעדנת פרטים בפנייך זה מחזק את תחושת השליטה העצמית שלך? כן, אבל אנשים גם מרגישים בשליטה עקב כל פעילות יומיומית. זה לא הטיעון.
יש כאן בעייתיות אם החברה מחד דורשת ממך סטנדרט טיפוח מסויים והגבול הוא דק מאד למעלה ולמטה, אבל תמיד היו חוקים לסטייל, ואם אני רוצה ללבוש שרשרת מזהב אני צריך לשים לב שזו לא השרשרת שלך ולא השרשרת של סנופ דוג, כי זה יהיה חוסר סטייל. דוגמה-
שני גברים שנפגשים, ולשניהם יש שעוני רולקס וסיגרים, לא ינהלו את השיחה על השעונים והסיגרים, זה יראה מצועצע. המעמד והסטטוס שלך דורשים שתהיי ליידי – שמה שאת עושה ומה שאת אומרת לא יהיו אותו דבר, אבל גם לא מצפים מגבר במעמדך לדבר על הגדג׳טים שלו כל היום, גם הוא יתפס ״ילדותי״ באותה מידה, לא?
א. למה פורימית? תזכור, מדובר בילדות- זה משהו שמתאמנים עליו ביחד. אפילו לי (בעלת סטטוס חברתי נמוך להחריד) היתה חברה שהיתה באה אלי, היינו שמות נירוונה ומתאפרות. בלי לצאת לשום מקום. גם היום אחד מהדברים שאני עושה עם טל (החצי השני של הבלוג הזה) הוא מניקורים מושקעים בפומבי.
ב. צר לי, אבל את עניין האוטונומיה הגופנית אולי רק נשים יבינו. אני לא מתכוונת להתווכח על זה (אבל אתה מוזמן לקרוא בנושא).
ג. אבל זהו, שגברים כן משוויצים בזה ומנהלים שיחות מסדרון ארוכות בנושא שעונים וגאדג׳טים, בלי שיחול פיחות במעמדם.
שביל הזהב אולי קיים בהרבה מקומות, אבל הוא רחב הרבה יותר (וחשוב מכך, מתוגמל חיובית, ולא רק שלילית- המנעות מעונש) אצל גברים.
משחק המעמדות אצל גברים ונשים שונה, כמעט באותו אופן שהאיפור מבדיל נשים מגברים . זה שאנחנו לבנטינים זה משהו אחר.
נהדר וחשוב
אה, ואיך עושים מנוי לבלוג הזה?
אני מסכים עם חלק גדול ממה שאת אומרת, אבל נראה לי שאת מנסה קצת בכוח לגרום להכל להיות אנטי-נשי. ילד שלא משחק כדורגל ולא עושה דברים גבריים אכן יהיה ה"גאון הקטן" שמעדיף לעסוק בכתיבה או במתמטיקה (אם הוא באמת עוסק בזה, אלוהים יודע מה יקרה לילד שלא יעשה לא את זה ולא את זה), אבל הוא יהיה הגאון הקטן שכולם צוחקים עליו, מצביעים עליו וממציאים עליו סיפורים.
כן, לשים לק ולהתעסק בחיצוניות זה מטופש, וגם לשחק ולצפות בכדורגל זה מטופש. באמת שאף פעם לא שמעת אנשים מזלזלים בפעילות הזו? את פשוט בוחרת להתייחס לאנשים שמזלזלים בהתעסקות במראה חיצוני, ובאותו הזמן להתעסק באנשים שמהללים כדורגל. אנשים שמזלזלים בבנות שטורחות לשים לק באותו הזמן גם בדרך כלל יזלזלו בצפייה בכדורגל, ואנשים שאוהבים פשוט לשתות בירה, לראות כדורגל ולירוק אחד על השני – או איזשהו סטריאוטיפ גברי אחר – בדרך כלל לא יכעסו על אישה שהיא נשית.
הבעיות שאת מתארת הן כלל אנושיות, לא של נשים. בסופו של דבר, בת יכולה לשים לק ובגדים של בחורות בלי שבאמת יצחקו עליה – רק, אולי, יהיו אלו שיטענו שמה שהיא עושה הוא שטחי, בדיוק כמו שיהיו כאלו שיטענו שאם כל מה שאתה עושה זה לשחק במחשב ולראות כדורגל החיים שלך הם חסרי תוכן – ובאותו הזמן היא יכולה לשים בגדים של בנים, ולהיות הטומבוי שכולם אוהבים.
אם ילד לא יעשה דברים גבריים במיוחד, הוא אוטומטית ייחשב נשי ויצחקו עליו. ועדיף שלא יחשוב בכלל על לנסות בגדים של בחורות.
כן, מגדר זה דפוק – אבל שוב, אני חושב שאת מתסכלת רק על איך הוא פוגע בנשים.
ואני חייב לציין – לק, בגדים, כדורגל, כל הדברים האלו הם באמת שטחיים וזה שאתה בן או בת לא הופך את זה לפחות שטחי. אני פשוט לא מבין מה רע בדברים שטחיים.
צודק, אני מגזימה לגמרי.
למעשה, אני כזו פמיניסטית היסטרית שאני עשויה לסרס אותך אם תתקרב מדי למסך.
העולם אנטי נשי. אני לא הופכת אותו לכזה.
אני לא יודעת מאיפה אתה מביא את המדגם שלך, אבל בכל המשפחות שאני הכרתי (אשכנזיות, מעמד בינוני) החלוקה היתה כפי שתיארתי.
גם במה שאתה תיארת, להגיד שזה ״בסדר״ שבנות יעסקו בדברים נשיים לא לוקח מזה את הלעג. זה בסדר שהן יעסקו בזה כי זה נחות והן נחותות- זה לא יותר טוב מהמצב שאני תיארתי.
זה תחביב והכרח. לא הייתי ממהרת לקרוא לזה שטחי, ודאי שלא לעומת עיסוק בסרטים, צפיה בספורט או בישול. אני לא מתכוןנת לכתוב פה את הפוסט מחדש.
תעשי לי טובה. קחי את מה שאמרתי, תקציני ותגיכי אותו ואז תעני עליו. כן, מאד יפה.
העולם אנטי נשי, אני מסכים. זה לא אומר שכל דבר בעולם הוא אנטי נשי, וזה לא אומר שבפוסט הזה הסתכלת על כל דברים שהם חרא בחברה האנושית והסברת למה הוא אנטי נשי. אם היית כותבת שזה ממש לא הוגן שצוחקים על בחורות כשהן עושות דברים מביכים, גם אז הייתי טוען שאת עושה את זה – ומה אז היית מגיבה? שאת לא מגזימה ושהעולם באמת אנטי נשי ושאת לא הופכת אותו לכזה?
לועגים לך שאת מתעסקת בחיצוניות שלך, לובשת בגדים יפים, שמה לק? יופי. עלי לא ילעגו, את חושבת? לא, את צודקת, זה אנטי נשי.
לי, אישית, לא יצא לראות אף אחד לועג על העיסוק בחיצוניות של נשים, בלי ללעוג על העיסוק בחיצוניות ככלל, אבל גם אם זה כל כך נפוץ, המצב הוא לטובת נשים בעניין. יצא לי להסתובב עם לק כמה פעמים, אני מבטיח לך שצחקו עלי יותר משצוחקים עלייך.
זה לא הכרח. זה ממש, ממש לא הכרח. זה בהחלט שטחי, בדיוק כמו צפיה בספורט ובסרטים שטחיים. צפייה בסרטים שהם אשכרה אומנות, לזה לא הייתי קורא שטחי, ובישול… טוב, זה שטחי, אבל זה פרקטי. בן אדם צריך לאכול, לא?
מישהו ביקש ממך לכתוב את הפוסט מחדש? אני פשוט מסביר לך עם מה אני לא מסכים. זה חלק מהרעיון של תגובות, לא?
אותך לא מסלילים לזה.ההסללה היא הנקודה שזה נהיה מרתיח באמת, כי זה מצב בו אי אפשר לנצח. זו הבחירה הסגנונית שלך לשים לק (מה שלא אומר שהלעג תקין או מוצדק ברמה כלשהי), אבל הציפיה ממני היא לשים לק, וכשאני עושה את זה, או לא עושה את זה, אני זוכה לגינוי.
כשאני אומרת שאני לא מתכוונת לכתוב את הפוסט מחדש, הכוונה היא שאני כבר כתבתי את מה שיש לי לומר על הנקודות שהעלית בגוף הפוסט, ואני לא מתכוונת לחזור עליהן בתגובה אליך.
וכן, אני רגישה לזה שאומרים לי שאני מגזימה. קרא לזה נסיון חיים.
החברה מסלילה את כולם לעשות דברים טיפשיים, זה לא עניין של נשים. אני די בטוח שאותו הבן אדם לא יצחק עלייך בשני המקרים, ושיש אנשים שיצחקו עלייך במקרה הזה ויש שיצחקו עלייך במקרה הזה, ואת פשוט צריכה לחשוב איזה סוג אנשים נראה לך יותר חשוב.
תמיד יהיו אנשים שלא יסכימו עם הדרך שבה אתה בוחר לחיות. אם אתה משקיע המון זמן בלימודים, ילעגו עליך, ואם אתה לא, יבקרו אותך. אי אפשר לקבל את כל המוסכמות החברתיות כדי שאף אחד לא ילעג עליך כי יש המון תתי קבוצות שונות, עם מוסכמות משלהן.
כמו כן- נסה להיות ילדה קטנה ושמנה. זה הרבה, הרבה יותר קשה, כי אין אהדה מצד אף אחד.
את בכנות חושבת שלילדה קטנה ושמנה יש יותר בטחון מהילד הקטן והשמן? ועל מה בדיוק את מבססת את זה? לצורך העניין – בחטיבת הביניים התיידדתי עם נערה מקסימה שישבה לידי בכיתה. שנינו היינו שמנמנים, ביסודי לא דיברנו כי שנינו היינו שמנים, ממש שמנים ביחס לילדים ביסודי, וגם ״גאונים קטנים״ (שלצורך העניין זה אומר שבבית הספר העירוני שלמדנו בו לשנינו לא היה חבר אחד בכיתות ד׳ עד ו׳). שנינו היינו בטיפול פסיכולוגי אחרי היסודי, לשנינו הייתה ילדות דפוקה כי ניסינו לעמוד בדרישות החברה, שנינו רצינו למות במשך תקופה ארוכה בחיים ולא נראה לי שלמגדר יש איזשהו קשר. העולם הוא אנטי נשי? לא , העולם הוא מאד פרו נשי, הוא לא לחלוטין שוויוני אבל יש משהו מאד עקום בתפיסה שהוא ״אנטי נשי״ והציניות המתגוננת שלך (״פמיניסטית היסטרית״?) לא מוסיפה. ילד קטן ושמן רוצה להיות יפה (או אולי זה ״נשי״ מצד ילד קטן להסתכל במראה ולשנוא את המראה שלו בשל לחצי החברה? חשבת שהוא מהרהר גם בזה, מה שגורם לו לשנוא את עצמו עוד יותר?) ורוצה להיות מסוגל לשחק כדורגל (הוא לא יכול אגב, הוא שק איברים פתטי עם פוטנציאל הומו סאפיאנס חבוי עמוק בפנים) בדיוק כמו שילדה שמנה (שרואה את חברות שלה מקיימות את משחקי הטיפוח והאיפור ביניהן, מבחינתה זה כמו האבק שהן משאירות לה בפרצוף כשהן עוקפות אותה בריצת 60 מטר) רוצה להיות יפה ושיהיה לה חבר, אחד.
אני יותר ויותר מאבד את הקשר בין הטיעונים שלך, לגיטימציה לטיפוח נשי זה דבר אחד, חוסר לגיטימציה לחוסר הלגיטימציה לטיפוח נשי זה משהו אחר, ועכשיו עם הילדה השמנה לגמרי איבדת אותי.
בין הטיעונים שלי? לא הצלחתי לזקק טיעון אחד ממך, פרט לזה שאתה לא מסכים שיש פטריארכיה.
ילדה שמנה- בתגובה לזה שאתה החלטת שבנים שאינם מוכשרים בספורט וכו׳ כן סופגים חרא מהסביבה כולה, הזכרתי לך שבנות שמנות סופגות פי 2 חרא.
בכלופן, התגובה הבאה שלך, אם לא תראה שמץ כבוד, תחסם יחד עם כל הפרופיל שלך.
טודלו.
תנסי להיות ילד שרוצה ללבוש בגדים של בחורה בלי שיחשבו שהוא פריק.