שריון העור החשוף של החשפניות

כותב אורח/ עמוס בר

אז איך נראה גוף של חשפנית? איך זה מרגיש לגעת במי שהיא מושא תאוותם של זוגות עיניים רבים כל כך, של עשרות אצבעות נפרשות ונלפתות סביב אגן צר, עוטפות שדיים שזופים ממש כיתר הגוף, אוחזות שטרות נוטפי זיעה? מה מתחבא בנפש עטויה בגוף שרק נגלה ונגלה ונגלה?

הפעם הראשונה בה נגעו ידיי בעורה של חשפנית היתה לפני שש שנים בערך, במסגרת עבודתי כמטפל הוליסטי. אין לי ברירה אלא לקרוא לה א'. לפגישה הראשונה היא הגיעה לבושה בכמה תירוצים של פיסות בד שנכרכו סביב שדיה ובית סתריה, ובנעלי עקב גבוהות. א' עבדה במתחם הבורסה והרוויחה בערב כאלף וחמש מאות שקלים. נתתי לה מכנסי דייגים וחולצת טי וביקשתי ממנה לשכב על המזרונים. באחת הפגישות המאוחרות יותר סיפרה לי שמאוד הופתעה מהתנהגות כזאת מצד בחור צעיר, חילוני וסטרייט. זה לא התאים לה לשום דבר מוכר. גברים אמורים להפשיט אותה, או לרצות להפשיט אותה, או לכל הפחות לרייר על העור החשוף ולבחון בעין חומדת את קווי המתאר שפיסות הבד המתוחות מדגישות. בתוך המכנסיים הענקיים והחולצה הרחבה היא סיפרה שהרגישה מאוד לא סקסית. מאוד לא עצמה. הנחתי את הידיים על הגב התחתון והתחלתי בטיפול.

בתחילת דרכי המקצועית עבדתי בספא הרצליאני סליזי. פעם אחר פעם הייתי עד שם לעובדה שלא כל מה שנעים לעין חייב בהכרח להיות גם נעים למגע. חלק גדול מהמטופלים שלי היו נשים צעירות. חלקן עברו ניתוח להגדלת החזה. הפער הנורא הזה בין "הציצים המושלמים" שלא שמעו על גרוויטציה לבין ההכנה לגיבנת ושרירי הצוואר הנוקשים – תולדה של תוספת המשקל והפרת האיזון הגופני העדין – הכאיב לי כל פעם מחדש. היו מגיעות אליי "כוסיות" בנות י"ח עם כתפיים ושכמות נעולים של עובד כפיים בעשור החמישי לחייו. עור מתוח וכועס מעל גוף מושלם ופלסטי. עמוד שדרה עקום ועייף תחת איום מתמיד של פריצת דיסק ושגרת כאבים. מיתוס היופי מעולם לא נראה חולני ומטורף יותר. הניסיון הזה הכין אותי להבדלים גדולים בין מראהו למגעו של גופה המעוצב של א'. העור שלה היה בלתי חדיר.

יש לה שם לתופעה הזו. Second Skin. התחושה היא כמו לגעת בפיל. כמו לגעת באדם הלובש חליפת צלילה. כאילו תחת העור ישנה שכבה אפידרמית נוספת. שכבה נוספת של הגנה בין העיניים הלטושות לבשר. בכל פעם שעיניים שא' לא היתה רוצה שיצפו בה שוזפות את גופה, העור השני שלה נעשה עבה ומובחן יותר. בכל פעם שיד של לקוח נשלחת אליה, השרירים שלה נסגרים והעור השני מגן עליה מפני המגע הלא רצוי. התופעה הזאת מאוד נפוצה בקרב חשפניות, כמו גם השרירים הנוקשים. תחת העור העבה, הכפול, חשתי במעין כדורים קטנים של שריר תפוס. כמו גולות משחק, או כדורי גומי זעירים. מעניין אם גם לרומי אבולעפיה יש כאלה. אם היא אי פעם תרצה להיכנס יותר לדמות, כל שעליה לעשות זה להיות מלוטפת על ידי גברים שמחליאים אותה פעמיים-שלוש בשבוע למשך כשמונה חודשים.

עור שני

וכאן מסתתרת הסכנה הגדולה והמוכרת פחות של "אלנבי". את המחיר הזה לא רואים, גם לא ב- HD ובתלת-מימד. והזוהר הזה, העוצמתי והסקסי, הוא בדיוק התירוץ שגם החשפניות עצמן מנסות להיאחז בו, כפי שסיפרה לי א' וכפי שסיפרו לי מאוחר יותר חשפניות נוספות בהן טיפלתי. באחד המפגשים היא טענה שהיא עושה את זה בשביל הכסף. “כמה חסכת?” שאלתי אותה. “כלום. אני גרועה בזה. הכסף פשוט נוזל לי מבין האצבעות. אני מפוצצת הכל על לייף-סטייל ובגדים". “כמה הבנות האחרות חוסכות?”. כלום. גורנישט. נאדה. במקרה הכי טוב הן קונות איזה משהו לבית או מתנה לאמא פעם בכמה זמן, ולך תסביר להן שזה דפוס של נרקומן.

כי כמו שנרקומן צריך את המנה שלו כך גם חשפנית צריכה להופיע ולהיות חשופה ומושפלת בשביל לשחזר בתנאי מעבדה חוויה שמאוד פגעה בה. כל החשפניות בהן טיפלתי, ללא יוצאת מן הכלל, חוו בעבר לפחות אונס, אם לא התעללות מינית של שנים. א' היתה קורבן מתמשך של בן משפחה קרוב, ולא העלתה בדעתה שיש קשר בין העובדה הזאת לבחירתה במשלח ידה. בפגישות שלנו, היא לא חסכה במאמצים על מנת להכניס אותי למשבצת הרגילה של גבר, קרי חיה תאוותנית שרק רוצה לחדור לגופה ושמעבר לכך אין לה שום עניין בה. כל מניפולציה אפשרית הופעלה על מנת שלא לאפשר לי לפגוש אותה בשום היבט שאיננו מיני. אף חשפנית לא הגיעה אליי לטיפול בלבוש יומיומי, אלא בבגדים שברמה הבהמית, היצרית והמיידית (כגבר סטרייט) לא מעודדים שום ניסיון לחוות אותה כאדם בעל ערך, רצונות וכבוד. הן היו רומזות, מפלרטטות, ואף מתחילות בגלוי. מכיוון שלא נעניתי, חלקן האשימו אותי באימפוטנציה, לעגו לגבריות שלי או טענו שאני הומו. אחרות זייפו התאהבות כדי למקם אותי בטריטוריה מוכרת. כי ככה זה גבר וככה זו אישה וזה מה שיש ומי שחושב אחרת הוא נאיבי או מתרומם.

לא ראיתי את "אלנבי". ראיתי רק את הפרומו. הפריימים הבודדים האלה הזכירו לי את אחת השיחות הראשונות עם א'. היא סיפרה לי איך התרשמה מהמועדון בביקורה הראשון בו. אף אחד לא קנה אותה. אף אחד לא גרר אותה בכוח. היא ענתה למודעה, הבינה במה מדובר והחליטה ללכת על זה. "אתה לא מבין”, היא אמרה לי, "מתייחסים אלינו שם בכבוד. יש שתי רולות שהתפקיד שלהם זה להעיף לקוחות שמתלהבים מדי. בחיים לא ירימו עליי יד. כשביקרתי שם ראיתי בנות שמעלות מופע ברמה וגבולות ברורים". אף אחד מעולם לא הרביץ לא' או לחשפניות האחרות בהן טיפלתי. גם אלה מביניהן שלא נולדו בארץ לא נסחרו או הוברחו אלא הועסקו ותוגמלו הרבה מעבר לכל משרה סטודנטיאלית של צעירות בגילן. האם פירוש הדבר שאין כאן ניצול? האם חשפנית "פריווילגית" כזו, שזוכה לבונוס יפה על לפ-דאנס פרטי, על מגע מיני חלקי, או על מילוי גחמותיו הכמוסות של לקוח משלם, היא אכן בעלת זכות בחירה, עובדת ככל העובדים, בעסק לגיטימי ונחוץ שיש למסד, להסדיר ולמקסם את רווחיו?

מילים רבות נשפכו על הסדרה הארורה ההיא, ועל חייהן של חשפניות נכתבו כבר טקסטים טרגיים בהרבה. אחרי הכל, א' וחברותיה אומללות הרבה פחות מנשים שנסחרות ומוכות, שכספן נגזל, שנאלצות לקיים יחסים מלאים עם גברים שאין להן שום עניין בהם, בזה אחר זה, שסובלות רעב וחיות בצפיפות ובעוני במדינה זרה ועוינת, שאיזה שמוק עם שרירים מחזיק בדרכון שלהן ושולל מהן את חופש התנועה, שמושפלות תדיר וזוכות ללעג ושרשויות החוק לא רואות אותן ממטר. צופי "אלנבי" יכולים לטעון בקלות שלמישהי כמו א' יש חופש בחירה, ועבודה נוחה, ולא מעט כוח. שום דבר בסדרה הרי לא הציג בפניהם את ההיפך. צופי "אלנבי" הם דרעקים מציצנים שמעניינים לי את הקשקש. הדרך הטובה להילחם באלו מביניהם שמחליטים לממש את הפנטזיה היא באמצעות חקיקה, מעצרים וקלון חברתי. לעולם לא אסלח לכל מי שמעורב או מעורבת בהפקה הרעה הזאת על כך שהם מוכרים את השקר הזה גם לחשפניות עצמן.