אנחנו רגילות להתכווץ. כשאנחנו הולכות ברחוב אנחנו קצת מתכווצות, כדי שלא ישימו לב ולא יעירו. אנחנו קצת שפופות, קצת סגורות, כדי שאף אחד לא יפרש את החיוך או את זקיפות הקומה כהזמנה או כהתגרות. בציבור אנחנו יושבות מכונסות, שלא יראו לנו, שלא יחשבו, כדי לא להראות חולשה. המרחב הציבורי אינו המרחב שלנו, של נשים- הוא … להמשיך לקרוא
אני אישה. אני אישה סיסג'נדרית. אני אישה סיסג'נדרית הטרואית. אני אישה סיסג'נדרית הטרואית ואשכנזיה. ממצעד השרמוטות יצאתי בהרגשה קשה. זה היה אירוע מרשים מאד, ומרגש מהרבה בחינות. הרבה מאד קולות שבדרך כלל מושתקים הצליחו להתבטא שם בצורה צלולה, והרבה מאד א.נשים הגיעו והביעו התנגדות לתרבות שמביישת קורבנות תקיפה מינית, שמאפשרת אלימות כלפי נשים ומכילה באהבה … להמשיך לקרוא
כשזה נגמר הבנתי שיש חלקים שלמים בחיים שלי שישתנו לנצח. יש חוויות שאני כבר לא אחווה, דלתות שנסגרו בפני. אני כבר לא אהיה פונדקאית. אני לא אלד בלידה טבעית. אני לא אכנס למיטה עם מאהב חדש בלב שקט וללא חרדות. אני אתקשה בקבלת ויזה לארצות הברית. אני כבר לא טהורה, ויטאלית ובריאה. אני נגועה, מלוכלכת, … להמשיך לקרוא
הסערה שעורר פוסט הפייסבוק של ליאן רם בנוגע לנהג המונית שהטריד אותה מינית והדיון הציבורי בעניין שהמשיך גם כאן הם סימנים לשינוי מבורך. רוב התגובות, עדיין, התמקדו בשאלה האם החוויה של ליאן היוותה הטרדה מינית לפי החוק, האם היא הגזימה ומה פתאום הלינץ' הזה באמצע היום, אבל חלקן, פתאום, התמקדו בעיקר- שינוי התודעה.שינוי התודעה הזה לגבי … להמשיך לקרוא
כותב אורח/ עמוס בר אז איך נראה גוף של חשפנית? איך זה מרגיש לגעת במי שהיא מושא תאוותם של זוגות עיניים רבים כל כך, של עשרות אצבעות נפרשות ונלפתות סביב אגן צר, עוטפות שדיים שזופים ממש כיתר הגוף, אוחזות שטרות נוטפי זיעה? מה מתחבא בנפש עטויה בגוף שרק נגלה ונגלה ונגלה? הפעם הראשונה בה נגעו … להמשיך לקרוא
כל ילדה קטנה יודעת שיש פעילויות שסביר והגיוני לעשות בחברה מעורבת, ויש כאלו שעדיף לעשות במחשכים. סביר לקרוא או לשחק בבובות בחברה מעורבת, אבל לשים לק/ תכשיטי פלסטיק זולים/ נסיונות באיפור זה משהו שעושים לבד, עם אמא או אחות גדולה בלבד. כמו בדיכוטומיית אריה- סנסה, החברה נוטה לתעב נשים שמתנהגות בצורה שמצופה מהם, שמתגנדרות, ולהעדיף … להמשיך לקרוא
שני סרטים המעלים שאלות מעניינות בדבר מגדר, גבולות וחופש עלו לאחרונה לאקרנים- "אמיצה" של פיקסאר ו"המשגיחים" של מני יעיש. הפוסט הקודם עסק ב"אמיצה". אם נסתכל על זה בצורה שטחית, בהשוואה בין "אמיצה" ל"משגיחים", הראשון מנצח בפמיניזם. ראשית, יש בו יותר מדמות נשית אחת, מה שאי אפשר לומר על המשגיחים. מירי (רותם זיסמן- כהן) היא הדמות … להמשיך לקרוא
לאחרונה עלו שני סרטים לאקרנים שהעלו בי שאלות על מגדר, גבולות ואפשרויות- "אמיצה" של פיקסאר ו"המשגיחים" הישראלי. על מנת להמנע מהתשת הקורא, אפרסם את הביקורת על המשגיחים בפוסט נפרד. ב"אמיצה" של פיקסאר הגיבורה, מרידה, היא נסיכה סקוטית ימי ביניימית ששונאת לרקום, לדקלם ולשיר, ומעדיפה רכיבה, טיפוס וירי בחץ וקשת. על הנסיכה, בהתאם לתקופה, כופים אירוסין … להמשיך לקרוא
אזהרת טריגר בדיונים על מקרה הניצול המיני בחוף בוגרשוב חזרה ועלתה התהייה מפי גברים רבים: "למה את קוראת לזה אונס?". טענו בפני שההתנגדות שלי לסיפור הזה היא פוריטניות מינית, וכי מדובר בחרמנות בריאה, השתובבות סקסית וקבוצתית על החוף שאם לא היה בה אלמנט כפיה, כנראה ולא היתה אונס. אולי ההתנהגות לא היתה נורמטיבית, אבל ממתי … להמשיך לקרוא
הפעם האחרונה בה הרגשתי דור שלישי לשואה היתה באפריל 2009. זה היה במוזיאון המלחמה האימפריאלי בלונדון (The Imperial war museum), בתערוכת הקבע שלהם על השואה. שתי קומות גדולות וחשוכות הכילו את התערוכה, שעברה כרונולוגית דרך השלבים השונים של עליית המשטר הנאצי, התעמולה, חוקי נירנברג, פריצת המלחמה, הגטאות והפתרון הסופי. דגם גדול ולבן של אושוויץ ניצב … להמשיך לקרוא
m0rebutter 