מבט מוקדם להטרדות המיניות העתידיות, או: למה הקליפ של הבינתחומי כל כך מעצבן

הקליפ של הבינתחומי יצא השבוע, בתיעודו את חופשת הפסח השנתית של הסטודנטים באילת. עם יציאתו, תגובות נגעלות, עצבניות ולעגניות נפוצו ברחבי הפייסבוק והטוויטר. מה יש שם בעצם?

הרבה נשים וגברים בלבוש מינימלי, רוויי אלכוהול, רוקדים, מתזזים ומתמזמזים לצד הבריכה, מראה נפוץ להפליא בכל ספרינג ברייק אמריקאית, רק שאת תפקיד הסטודנטים האמריקאים ממלאים ישראלים שמבוגרים מהם בכמה שנים, וששילמו הרבה מאד כסף כדי ללמוד במוסד המסויים הזה. את הקליפ צילמו וערכו צוות "אווירת חג", צוות שנשכר, למיטב הבנתי, על ידי אגודת הסטונדטים של הבינתחומי על מנת לתעד את האירוע ולהוסיף קרצוץ מסורתי, ברוח סיקורי MTV את המקור האמריקאי. המצלמות של הצוות (שנשכר זו השנה השלישית, ממה שהצלחתי להבין) דוחפות מקרופונים בעכוזי הבנות ועוברות להתמקדות בציצים של המצולמות באמצע הראיון-התקרצצות, או שהם מוותרים לחלוטין על הראיון ופשוט מצלמים ציצים. אחד ממנחי הצוות מדי פעם מחווה על בחורה מושכת במיוחד (כלומר, רזה במיוחד) המפזזת בביקיני, וקורץ למצלמה, בליווי תנועות השתחוות ומחוות שמתאימות יותר להצגת המודל החדיש ביותר של מכונית יוקרה זו או אחרת מלהצגת בן אדם.

החפצה 101. מ2011, אבל יש תמונה דומה כזו בכל שנה.

זה סקסיסטי ומרגיז, כן, אבל למה זה כל כך מעצבן?

זה לא הסרט הסקסיסטי הראשון שראינו מימינו. זה לא סרט הסטודנטים הסקסיסטי הראשון שראינו. זו לא אגודת הסטודנטים או הסטודנטים של הבינתחומי עצמם שהכינו את הסרט הסקסיסטי וההתקרצצויות האיומות בו. זו חברת הפקות שזו ההתמחות שלה, ולא משהו שמעיד על הסטודנטים של הבינתחומי באופן יוצא דופן.

והרי אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה מוציאה אלבומי שואה (שלא לדבר על תכנים יותר בוטים) כל שנה, ואגודת הסטודנטים של בן גוריון מפיקים קליפים שמגדירים כל פעם מחדש את הסחיות, והם לא עשו חצי מהרעש או זכו לשבריר ממידת הלעג לה זכו הסטודנטים של הבינתחומי. הסטודנטים, ולא האגודה, ולא חברת ההפקות.

הבינתחומי מושך אש גם ככה כמוסד הלימודים האולטרה קפיטליסטי ביותר בארץ. התלמידים שלו הם אותו קהל שאוהבים לשנוא- תושבי המרכז שטחונים בכסף. הם לא רהוטים במיוחד, והקהילה האקדמית אוהבת להסתכל עליהם מלמעלה כי הם תלמידי מכללה, ולכן החיים שלהם והציונים שלהם קלים יותר, אף שהרמה האקדמית במקרה זה גבוהה יותר  לעיתים מאוניברסיטאות. אלו האנשים הלא מבריקים במיוחד, לא אינטלקטואלים, לא אידיאולוגים. אנשים שטחיים שיוצאים למסיבות רוויות אלכוהול ולא מפגינים נגד הכיבוש, או אפילו מחזיקים בדעה מגובשת במיוחד לגביו. אלו האנשים שהולכים להיות עורכי הדין והפוליטיקאים והפקידים שינהלו את המדינה עוד 20 שנה. הסקסיזם במקרה הזה רק מסית את האש מהדיון האמיתי, מהסיבה האמיתית שהקליפ הזה מכעיס, והיא לא כי הקליפ הזה הוא מה שהוא, אלא כי הוא חושף אותנו במרוכז לקבוצת אנשים שאנחנו אוהבים לשנוא. קבוצת אנשים שמפחידה אותנו בניתוק ובשטחיות ובכוח העצום שהיא מחזיקה בידיים.

אז כן, הקליפ סקסיסטי ודוחה ואידיוטי, ואגודת הסטודנטים של הבינתחומי, אם יש לה גרם של כבוד, צריכה להעיף את צוות אווירת חג מהאירועים האלו ולא להחזיר אותם, לטובת כל הסטודנטיות והסטודנטים, אבל הסקסיזם אינו של הסטודנטים עצמם, רק של האגודה שלהם, ואלוהים שיעזור לנו אם האנשים באגודות הסטודנטים אשכרה מייצגים סטודנטים אמיתיים.

עם כל זאת (וכרגיל, אני סותרת את עצמי פעמיים במשפט), אנשי אגודות הסטודנטים הכי מפחידים אותנו, אם אנחנו מתייחסים לזה במבט לעתיד, ומתייחסים אליהם כאל מנהיגי העתיד. פוליטיקאים זוטרים יותר ופחות התחילו באגודת הסטודנטים. אגודה שממשיכה, שנה אחר שנה, להעסיק חבורה של אינפנטילים סקסיסטים באופן מובהק מנבאת את ההטרדות המיניות עליהן נשמע עוד 20 שנה. אלו התלונות על ניצול יחסי מרות והדרה ממוקדי כוח שנקרא עליהן בעיתון בעתיד. ככה הן נראות כשהן קטנות.

(מאיה קוי)

הודעת המערכת: אני רוצה להפנות את כולכם למדיניות התגובות של הבלוג. אנחנו רוצות לשמוע ביקורת, תגובות, הכל. אבל תגובות מזלזלות, מתנשאות, גסות, אלימות – לא יאושרו. אז תבחרו אם אתם רוצים לכתוב ביקורת רצינית שמכבדת גם אתכם וגם אותנו, או להחריש, לכתוב את זה בפייסבוק שלכם, או בבלוג שלכם. זה הבית שלנו, ואנחנו לא מכניסות את מי שמגעיל אלינו.
(טל מטלון)