מי רוצה להיות חתול זונה?

שוב הגיע פורים, ושוב מקהלת המצקצקים משני המינים פוצחת בהרמוניה הקבועה: "הבנות של היום מתלבשות כמו זונות". הנושא של התחפושות הזנותיות (באנגלית זה נשמע יותר טוב: slutty) הוא נושא נפיץ. לומר לנשים מה ללבוש ולא ללבוש זה נפיץ. מחד, אף אחד לא רוצה להצטייר כפוץ שמרני שלא מסוגל לראות עור חשוף, ומאידך, התחפושות הזנותיות נוטות להיות מאד חשופות, אחידות וממושמעות לסט פנטזיות גברי. כשאני רואה ילדה בת 15 בתחפושת של שוטרת סקסית, זה מפריע לי אינסטנקטיבית, ואז אני נזכרת שגם אני נהגתי להתלבש ככה לכבוד פורים, וראיתי בזה משהו כיפי ומשחרר.

יש משהו אידיוטי בפריטת ההתנגדות האינסטנקטיבית לתחפושות זנותיות. מותר להתלבש חשוף, אבל רק בתחפושת לא קנויה ושאינה משחקת לתוך פנטזיה גברית? ומה עם תחפושת פיסטוק סקסי שהכנתי בבית, זה בסדר או שזה מחפיץ?

אני ושאר המצקצקים נופלים למלכודת איומה- מותר לאישה ללבוש מה שהיא רוצה, כל עוד זה תואם לסט התקנות הנ"ל. אישה שמתלבשת חשוף מדי בודאי שבויה בתודעה כוזבת ולכן מנסה להתאים את עצמה לפנטזיה גברית, בעקבים גבוהים ולא נוחים וגרביוני רשת, ולכן יש להציל אותה מעצמה ולהשיב לה את כבודה העצמי.

כשהייתי קטנה נורא התרגשתי לקראת פורים. זו הזדמנות ללבוש משהו יפה לבית הספר, להשקיע בעצמי, להתאפר ולהתגנדר, לשים עלי תחפושת קונצפטואלית ומקורית, למשוך תשומת לב.

כשגדלתי קצת, המוטיבציה הראשונית להתגנדר לא נעלמה. כבר התעניינתי בבנים, ורציתי להיות כמו הבחורות היפות שבנים אוהבים. רציתי להרגיש נשית, סקסית, וללבוש משהו שאינו רק קונצפט מקורי אלא גם משהו שיגרום לי להראות יפה.

בדיוק כמו שביקשנו מאמא להוריד אותנו קצת רחוק מהמסיבה, והלכנו ברגל, והתביישנו להראות ליד ההורים, או האחים הקטנים, וכל דבר שנראה קצת ילדותי, קצת הכתים את ניצני הבגרות, ככה רצינו להראות כמה שאנחנו גדולות ובוגרות וכבר אפילו קצת סקסיות.

אז ארגנתי לי תחפושת עם קצת מחשוף וקצת רגל. פעם הייתי זונה ופעם הייתי נערת ראגטיים, פעם שדרנית חדשות ופעם "מעמד האישה בצה"ל". אז הרגשתי קצת מרדנית וקצת בוגרת, קצת בועטת עם הציצים בסיסטם, ואז חזרה לשגרה.

לא הרגשתי מחוייבת להתלבש חשוף. היו שנים בהן התחפשתי לגבר, חיה או קונצפט והיו שנים שלא התחפשתי בכלל, זו היתה לחלוטין בחירה שלי. גם כשהתחפשתי לזונה, לרגע לא הרגשתי שאני משפילה את עצמי או מקטינה את עצמי. היה ברור כי החשיפה היא בשבילי, וכי לאף אחד אין זכות לומר לי מילה רעה, ודאי שלא לפלוש למרחב האישי שלי. המסגרת הבטוחה והסגורה של בית הספר, ביום בו מותר להשקיע ולהשתגע, אפשרה התנסות בטיזינג, בחשיפה, באופן חסר השלכות ומשועשע.

אולי הפעם הראשונה בה הרגשתי באמת שהתחפושת שלי הופכת אותי לפגיעה היתה כשנאלצתי לקחת אוטובוס מצומת מרכזית בעמק בחזרה לישוב שלי, כי ההסעה מבית הספר נתקעה. כשעברתי את הצומת, פתאום הרגשתי עיניים נצמדות אלי. הצפירה הראשונה הקפיצה אותי כשעברתי במעבר החציה, להנאתו של נהג המשאית הצופר. בדרך כלל הייתי מנופפת לו לשלום באצבע משולשת, מזעיפה פנים וממשיכה בדרכי, אבל הפעם לא היה לי שריון. הרגשתי ממש מטומטמת להיות מרדנית אדישה וחזקה כשאני לבושה בשמלת מיני נוצצת, נעלי עקבים ואיפור, עם חרוזים כחולים ומטופשים בשולי השמלה ועל הראש שלי. את כיסוי הראש הדבילי הורדתי בזמן שחיכיתי לרמזור שיתחלף, אחרי שהמשאית הראשונה התרחקה ממני. את האיפור שפשפתי בידיים ואספתי את השיער, כדי להראות עכברית ורגילה ככל האפשר. דקות ארוכות של צפירות, מבטים וצעקות עברו שם בתחנה.

הן היו ארוכות לא כי זו היתה הפעם הראשונה בה הטרידו אותי, אלא כי זו היתה הפעם הראשונה בה הטרידו אותי בפורים, כשאפשר ורצוי להיות מיוחדת, בולטת ונטולת שריון. ההטרדה ההיא היתה תזכורת לכך שנורמות מגדריות לא יוצאות לחופשה בחגים. אם לאישה שמתלבשת חשוף מדי או בולט מדי אין זכות למרחב אישי וכבוד ביום יום, למה שתזכה להם דווקא בפורים?

בקטע מעבר ב"ארץ נהדרת" הציגו סדרת שקופיות עם מבחר התחפושות הפופולריות לבנות השנה. פיה, שוטרת, אחות, ועוד, אותן הציג אייל קיציס כ"זונה, זונה, זונה, וזונה". יש משהו מאד מייצג בקטע המעבר הזה, בכך שהוא מדגים את חוסר היכולת לנתק בין זנותיות – להתלבש חשוף ובולט במטרה למשוך, מתוך נקודת מוצא של חופש, שחרור מיני וסוכנות אישית- ובין זונה- אישה שמשכירה את גופה לגברים תמורת כסף, לרוב תחת לחץ פיננסי ונפשי, בתנאים אלימים וטראומטים.

גם בחורה זנותית וגם זונה מתלבשות חשוף. שתיהן חושפות את גופן, שתיהן מעוררות בצופה יצרים מיניים ברמה זו או אחרת. הזונה תאפשר גישה לגוף שחשפה, אולם הבחורה הזנותית, להכעיס, לא תתן, או שתתנה את הגישה באינטראקציה חברתית שתהיה לרוחה. יכול להיות שהכל חוזר לכעס הישן הזה על הנשים היפות שלא מוכנות להזדיין? גברים ונשים לא מסוגלים להתמודד עם תחפושות חושפניות בגלל אותה שנאת נשים מגרות שלא מקיימות. עצם קיומה של הטיזרית מייצר דיסוננס לא נעים שדוחה את הצופים הצד.

התחפושות הזנותיות מנסות לקיים בתוכן את הדיסוננס של נפנוף בסחורה מחד תוך שימור הכבוד העצמי והאוטונומיה. הדיסוננס הזה צורם לכל הכיוונים- גם לשונאי הטיזריות, וגם לנשים שחרדות לכבודן העצמי.

נשים כמוני, שמתכווצות במבוכה למראה השפנפנה המבוגרת שמדדה בעקבים כואבים ובקור מקפיא, חשות מבוכה בגלל האיום לפגיעה בכבוד העצמי. זה נראה כל כך פתטי, וחסר פואנטה להחשף ולסבול, לאבד את הבגדים ואת הכבוד. זה מיישב את הדיסוננס בין החשוף והמכובד באופן שמעניש את הטיזרית, הגורם לדיסוננס, וזה מכאיב לצפיה בעבור נשים וגברים אמפתיים, ומרנין לשונאי הנשים. הדיסוננס בין החשוף והמכובד הוא פשוט גלגול של פרדוקס הקדושה זונה, והינו עבש, ישן ופטריארכלי. אין כאן דיסוננס אמיתי, רק מבנה חברתי שלא מכיר בנשים כיצורים מרובדים שיכולים להיות גם סקסים וגם עוצמתיים ואוטונומיים.

. וזו אולי, האבחנה שיש לעשות, נדושה ככל שתהיה- תחפושת זנותית שנוחה ללובשת, שגורמת לה להרגיש משוחררת, יפה, ונחשקת מבלי להשפיל אותה בקור וכאב היא תחפושת טובה, אפילו אם היא מייצור המוני ואפילו אם היא מתאימה לפנטזיה גברית.

פורים שמח 🙂

(מאיה קוי)

****

ב16.3.12 תערך בחיפה ובתל אביב "צעדת השרמוטות". נשים קנדיות שהזדעזעו מאמירת קצין במשטרת טורונטו כי "נשים שרוצות לא להאנס צריכות להמנע מלהתלבש כמו שרמוטות" הרימו בתגובה את מצעד השרמוטות שלוקח בחזרה את המילה, ואת הזכות על גופנו.
מתוך תיאור האירוע בפייסבוק:

"אנחנו משנות את המשמעות של המילה שרמוטה. לא נבקש סליחה על המיניות שלנו, על החופש לבחור לבטא אותה כרצוננו ועם מי שנרצה בלבד. הבחירה להיות שרמוטות לא הופכת אותנו לראויות פחות ולא לוקחת מאיתנו את הזכות לכבוד, לבחירה של בני זוג או פרטנרים מיניים.

להטיל את האשמה באונס על הקרבן שהתלבשה חשוף מדי או התנהגה בצורה מינית מדי – זהו פשע כלפי כולם. כלפי הקרבן, שהופכת לפושעת כנגד עצמה בעיני החברה, כלפי הגברים- שנתפסים כיצורים חלשים שלא מסוגלים לעמוד בפני דחפים או להכיר ברגשות של האחר.

כשנציג רשמי של בנק מזרחי טפחות מעז להגיד בכנס ש "דירה היא כמו אישה. אם היא מוצאת חן בעיניך – תקנה אותה בסופו של דבר.", כשנשים מודרות מארועים ציבוריים בשם רגשות דתיים, והתגובה הראשונה לתלונה על הטרדה מינית היא "יש נשים שמשקרות!", כנראה שגם אנחנו צריכים לעשות מצעד להזכיר לכולם שזה לא משנה מה אנחנו לובשות, לא משנה מה נראה לכם שאנחנו מתכוונות- לא זה לא. "